יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

אום אל עומדן, מודיעין העתיקה - שימור ופיתוח שרידי הכפר ובית הכנסת העתיק


אום אל עומדן
(צילם: רענן כסלו (רשות העתיקות
מאת: יערה שאלתיאל

שרידי הכפר היהודי המכונה "אום אל עומדן" מצויים בדרום־מערב העיר מודיעין, לצד כביש 'שדרות החשמונאים' המוביל לכניסה הדרומית של העיר. האתר נחשף בשנים 2001-2000 בחפירת הצלה שנערכה בעקבות תכנית לסלילת כביש. עם חשיפת שרידי היישוב החקלאי ובלבו בית הכנסת, הוחלט להסיט את תוואי הכביש דרומה ולהציג את השרידים הקדומים לציבור.

Share to Facebook Share to Twitter Email This

היישוב העתיק באום אל עומדן מתוארך לתקופה ההלניסטית הקדם־חשמונאית (המאה ה-2 לפנה"ס) והוא התקיים ברציפות עד מרד בר כוכבא (המאה ה-2 לסה"נ). בתקופה הביזנטית נדד מרכז היישוב צפונה, שטח הכפר היהודי כוסה בעפר והוסב לשטח חקלאי. בתחום היישוב הקדום נחשפו: מקבצי מגורים התחומים בסמטאות (אינסולות), מתחם ציבורי ובו בית הכנסת, שאליו נכנסים מחצר רחבה ומקווה טהרה. מחוץ ליישוב זוהו מתקנים חקלאיים עתיקים כגון גתות, קולומבריום, טרסות וסכרים. דרך שאורכה מאות מטרים חצתה את היישוב והמשיכה אל מחוץ לתחומו, מזרחה ומערבה. החופרים אלכסנדר און ושלומית וקסלר־בדולח הציעו לזהות את המקום כמודיעין העתיקה.

(הכניסה לאום אל עומדן בדרך העתיקה (צילמה: מירב שי - רשות העתיקות

בשנת 2010 , בתמיכת תכנית "ציוני דרך" של אגף מורשת במשרד ראש הממשלה, ניגשנו לתכנון השימור של האתר ופיתוחו. תכנון עבודות השימור של שרידי הכפר היהודי הציבו בפנינו דילמה לא פשוטה. האתר מייצג תהליכים חשובים בהתפתחות ההיסטורית של העם היהודי, אך למרות חשיבותו הרבה שרידיו דלים. הקירות השתמרו לגובה של נדבך או שניים, והם מציגים בנייה כפרית, פשוטה וצנועה. בעוד שבארץ נחשפו אתרים מפוארים מאוד מאותה עת, כאן לא נמצאה בנייה מונומנטלית, לא נמצאו פסיפסים מרשימים ולא פרסקאות.
נדרשנו אם כן לשאלה איך ניתן להעביר לקהל את משמעותו של המקום, כשהממצא הפיזי דל ומציג בנייה פשוטה וגסה?
עם בחינת המשמעות התרבותית של האתר הבנו, כי דלות החומר אינה מכשלה אלא הזדמנות. הזדמנות במקום שאינו מונומנטלי, שמציג יישוב טיפוסי פשוט וצנוע, שערכיו הם בתכנים חברתיים ודתיים שהתפתחו בו ולא בפארו. הזדמנות להתבונן בתקופה שבה אירעו תהליכים חשובים בגיבוש הזהות היהודית: המרד הגדול, חורבן בית המקדש, כישלון מרד בר כוכבא, ובעקבותיו הצורך להמשיך את קיום העם והדת היהודית למרות המגבלות הרבות שכמעט הביאו עליה כליה.

מאז נחפר האתר ופורסם, דנו טובי החוקרים בחשיבותם התרבותית של השרידים, ובהם חופריו: א. און וש. וקסלר בדולח, וחוקרים נוספים: ישראל לוין, אהוד נצר ודוד עמית. בהסתמך על כתובת תאודוטוס, שהתגלתה בחפירות עיר דוד ב־ 1913 , שימש בית הכנסת "...לשם קריאת תורה ולימוד מצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם הארחת הנצרכים מן הניכר...". הכתובת מעידה אם כן על משמעותו הקהילתית של המבנה שפעל בימי הבית השני בירושלים.
לוין מביא מקורות היסטוריים נוספים מהמשנה, מכתבי יוסף בן מתתיהו ומהברית החדשה, המחזקים את דברי תאודוטוס. בית הכנסת שימש את הקהילה לכל צרכיה: הדתיים, כמו קריאה משותפת בתורה, לימוד ותקיעה בשופר, לדיונים ציבוריים שונים וכן ללינת אורחים. אהוד נצר ואחריו דוד עמית עסקו במאפיינים האדריכליים של בתי הכנסת מימי בית המקדש, ובהם אולם מוקף ספסלים ושורת עמודים בינם לבין החלל המרכזי, המרמזת על מבנה בסיליקלי. שני החוקרים מסכימים, כי בתי הכנסת בתקופה זו לא הופנו לירושלים. הדבר מחזק את העובדה שהם לא שימשו אז לתפילה. עמית רואה במיקום של בית הכנסת מאפיין חשוב בזיהויו, בית הכנסת נמצא במרכז היישוב ולפניו חצר רחבה.
בית הכנסת במודיעין נפגע בימי המרד הגדול ושוקם בחופזה, תוך שימוש משני בפרטי בנייה קיימים, לאחר חורבן בית המקדש והוא המשיך לפעול עד מרד בר כוכבא. בסיפורו של בית הכנסת מגולם המעבר של התפילה אל בתי הכנסת, כפי שנהוג היום.

(פעילות חנוכה באתר (צילמה: מירב שי - רשות העתיקות
בשנת 2001 , בסיום החפירות, נערכו במקום עבודות שימור ראשוניות וחלק מהאתר גודר וננעל. מכיוון שהמקום לא הוסדר למבקרים קשה היה להבין את ההקשרים של הממצא, ומאחר שהוא לא תוחזק הצמחייה כיסתה אותו מחדש.
דלות החומר של השרידים הכתיבה לנו פיתוח אקסטנסיבי ברובו. דרך העפר העתיקה שחצתה את היישוב והייתה רחוב ראשי נחשפה ושוקמה. כדי להדגיש את המעבר מהאזור החקלאי לתחום היישוב, הקמנו גדרות אבן המשחזרות נוף חקלאי קדום, ובהן נטעו יערני קק"ל עצי בוסתן האופייניים לאזור. שילבנו עצי פרי עם עצים הנותנים צל כדי למשוך את הקהל לשבת בצלם ולטעום מפריים. כדי להבדיל בין הגדרות שאנחנו הקמנו לבין הגדרות הקדומות שילבנו בבנייה
יציקות שבהן מוטבע תאריך ההקמה. גתות ומתקנים שנחשפו לאורך הדרך מעידים על הפעילות החקלאית במקום. הגתות שומרו, ולצדן הוצב שלט ובו איור הממחיש את דריכת הענבים ליין. 
כיום, עיקר השרידים שנחשפו בתחום בתי המגורים הם תת קרקעיים. כדי לאפשר לקהל לבקר בהם יש צורך בפיתוח הסדרי בטיחות רבים ויקרים. בשל כך, בשלב זה של פיתוח האתר, צוינו השרידים של מבני המגורים בשילוט, אך הגישה אליהם נחסמה.
מניסיוננו באתרים רבים אחרים למדנו שכדי שאתר יטופל, יתוחזק ויישמר לאורך זמן דרושה מודעות גבוהה לשימור המורשת, התעניינות רבה מצד הרשות האמונה עליו וקהילה מעורבת שהאתר חשוב לה. עיריית מודיעין, כמו רשות העתיקות, ראתה בשיקום שרידי היישוב הקדום, ובעיקר בשרידי בית הכנסת הזדמנות לחבר את קהילת תושבי מודיעין המודרנית עם ערכי הקהילה של מודיעין הקדומה, זו שחיה במקום לפני כמעט 2000 שנה. בפיתוח האתר ובשימורו השתתפו תלמידי כיתות ד' בבתי הספר הסמוכים: "רעים" ו"אלונים". התלמידים למדו על האתר, טיילו בו, השתתפו בחפירה באתר והעניקו ספרי תורה לתלמידי כיתות א' בטקס שנערך במקום.

כיום משמש בית הכנסת את תושבי מודיעין לאירועים מגוונים: לקבלות שבת, להדלקת נרות בחנוכה, לאירועי בר מצווה וכאמור לקבלת ספר תורה בכיתה א'. ראינו חשיבות לכנס את הקהל בצוותא בבית הכנסת עצמו, כשהוא יושב בהיקף החדר, באותה צורה שבה ישב הקהל בימי בית שני. את חתכי האדמה מצפון לבית הכנסת, שנוצרו בחפירה הארכאולוגית, ייצבנו כשתי מדרגות אדמה, כך שבאירועים רבי משתתפים ניתן להציב עליהן כסאות או לפרוס מחצלות.
כדי להרחיב את שעות הפעילות האפשרית באתר הותקנה בו תאורה סולרית, חסכונית בחשמל, שאינה דורשת העברת תשתית בתת הקרקע ושאינה פוגעת בארכאולוגיה.


תכנון הצללה בבית הכנסת העתיק של אום אל עומדן

מאת: רז עפרון

שרידי הכפר ובית הכנסת "אום אל עומדן" הם עדות נדירה לתהליכים היסטוריים ותרבותיים שהותירו חותם רב משמעות על ארץ ישראל ועל העם היהודי. המתכננים והמשמרים ניצבו בפני אתגר ממשי: כיצד להביא לידי ביטוי את חשיבותו של המקום ולעודד את הציבור להגיע אליו, להשתמש בו, להיחשף לידע על אודותיו ועל אודות תהליכים אלו הגם שלא הייתה בו בנייה מונומנטלית ואין בו נוף תרבות היוצרים רושם מיידי. יש חשיבות מיוחדת לשרידי בית הכנסת בהיותו אחד ממספר מועט של בתי הכנסת הקדומים שנחשפו בארץ ישראל, המיוחסים לתקופה שבה עמד ופעל בית המקדש השני בירושלים. בתי הכנסת הללו שימשו מקום להתכנסות הקהילה לצרכים דתיים וחילוניים גם יחד, והם עדות ראשונה לתהליך התרבותי שעבר על העם היהודי במעבר מקיומו של הפולחן בבית המקדש לימים שלאחר החורבן, שבהם הפעילות הדתית עברה רובה ככולה אל בתי הכנסת. מכאן ש"רוח המקום" וחשיבותו התרבותית של המקום נובעת מהפעילות המתקיימת בו ולא רק מהממצא הפיזי שנותר ממנו.

מסיבות אלו הוחלט לפתח את בית הכנסת העתיק כנקודת שיא של הביקור באתר וכמוקד להתכנסות, לישיבה ולקיום פעילות תרבותית וחברתית בעבור תושבי מודיעין, קהל היעד העיקרי לשימוש באתר. כדי לפתח את בית הכנסת כמוקד כזה וכדי לאפשר למבקרים לשהות במקום נדרשנו לספק הגנה מפני השמש הישראלית הקופחת.
בתחילתו של תהליך השימור עלתה הדרישה לשחזר את מבנה בית הכנסת במלואו. דרישה זו נדחתה על ידי רשות העתיקות מאחר שמצב השרידים והמחקר לא סיפקו את הידע הנדרש כדי לאפשר שחזור על פי כללי האתיקה בשימור. מסיבה זו הוחלט להקים קירוי מודרני ומובחן, כפתרון תועלתני לצורך בהצללה, (ותו-לא). פתרון זה אינו מתיימר להמחיש את האתר או לפרשו.

אום אל עומדן לפני השיקום
מראה בית הכנסת ב-2012, לפני עבודות השיקום (צילמה: מיכל רטנר - רשות העתיקות)

בתהליך התכנון הצבנו לעצמנו מטרה שלפיה התוספת החדשה לאתר תעוצב בשפה עכשווית ומובחנת מהעתיקות, שתהיה צנועה ולא תאפיל על השרידים או תגמד אותם. עם זאת, ביקשנו לחזק את הנוכחות של האתר ולהבליט את קיומו
בנוף, באופן שייראה לעיני הנוסעים בכביש הגישה אל העיר העובר בקרבתו. הדימויים שבחרנו כמקור השראה בעיצוב הסככה הם החופה והסוכה. שניהם מסמלים במסורת היהודית, וגם באדריכלות, זמניות, ארעיות, הפיכות ופשטות
(מינימליזם).
מאמץ תכנוני והנדסי גדול נעשה כדי לצמצם את הביסוס הנדרש לנשיאת הקירוי, העשוי פלדה, שממדיו 10X8 מ', לארבעה עמודים דקים, המבוססים בליבת הקיר העתיק ולאפשר מפתחי נוף רחבים ככל הניתן ליושבים בצלו.
אתגר נוסף היה ההתמודדות עם הצורך ליצור צל מספק למתכנסים באתר, וההימנעות מהקמת מבנה אטום ומסיבי. הקירוי תוכנן כמספר ענפים שהונחו כלאחר יד, כביכול באקראיות, על גבי הקורות וזה על גבי זה כדי להצל ובו בזמן
לאפשר מבט מהמבנה אל השמים. הנחת ה"ענפים" זה על גבי זה בשכבות יוצרת מופע של אור וצל המשתנים בכל רגע של היום. 
כך, באמצעים פשוטים הצלחנו להעשיר את חוויית הביקור במקום ולהוסיף נדבך עכשווי לאתר, השומר על כבוד השרידים ומאפשר שוב לתושבי מודיעין ומבקריה להתכנס במקום, לשבת על הספסל ההיקפי בבית הכנסת העתיק ולהביט פנימה, אך גם החוצה.

בית הכנסת באום אל עומדן, לאחר עבודות השיקום (צילם: רענן כסלו - רשות העתיקות)

עריכה לאינטרנט | אריאל רייטנר
עריכת תוכן | יעל פורמן-נעמן
עריכת לשון | ראומה יצחקי

ייזום הפרויקט | עיריית מודיעין, תכנית "ציוני דרך" של אגף מורשת לאומית במשרד ראש הממשלה, קק"ל ורשות העתיקות.
תיעוד ותכנון | אדר' יערה שאלתיאל, אדר' מיכל רטנר, אדר' נוף עידו רוזנטל.
ביצוע | צוותים בראשות המשמרים צגאי אסמאין, עליזה ואן זיידן ועמית רוזנבלום.
הסברה וחינוך, רשות העתיקות | מירב שי, דניאל וינברגר.
ליווי ארכאולגי | שלומית בדולח וקסלר.

רוצים להישאר מעודכנים בכל האירועים, הסיורים ואוצרות המורשת הלאומית? עקבו אחרי דף הפייסבוק שלנו: