יום שני, 13 באפריל 2015

ההתקפה על שיירת הדסה


שרידי שיירת הדסה
בימי מלחמת העצמאות, היה בית החולים הדסה הר הצופים מובלעת מבודדת, בלב אוכלוסייה ערבית, שהגישה היחידה אליו התאפשרה בשיירות רכב ממוגנות.

בבוקר ה-13 באפריל 1948, יצאה שיירת אספקה ממרכז ירושלים לכיוון הר הצופים, על מנת להעביר תרופות, אספקה ואנשי רפואה אל בית החולים המבודד. בשיירה שמנתה 105 אישה ואיש, היו רופאים, אחיות, סטודנטים לרפואה, חולים ומרצים מהאוניברסיטה העברית, שנסעו בשני אמבולנסים, שלוש משאיות ושני אוטובוסים. את השיירה ליוו שני משוריינים עם אנשי ההגנה. בשל העובדה שמתחילת חודש אפריל 1948, החריף מצבו של בית החולים המבודד, ולאור הבטחת הבריטים כי הדרך בטוחה, יצאה השיירה לדרכה בתקופה מתוחה – חמישה ימים לאחר הריגתו של מנהיג כנופיות הערבים עבד אל-קאדר אל-חוסייני וארבעה ימים לאחר פרשת דיר יאסין.

Share to Facebook Share to Twitter Email This

בשעה 9:45 בבוקר, כשהיא במרחק של פחות מקילומטר מיעדה, נכנסה השיירה למארב ערבי שהוצב בעיקול הכביש של שכונת שייח ג'ראח. משוריין הליווי הקדמי עלה על מוקש שהונח על ידי האורבים, ומיד לאחר מכן, נפתחה אש מאסיבית אל עבר רכבי השיירה. חמישה כלי רכב הצליחו להימלט, אולם משוריין חילוץ, אמבולנס ושני אוטובוסים נלכדו במקום וספגו מטח כבד של אש מקלעים למרות הדגל הלבן שהניפו.
במהלך ההתקפה, נפגעו צינורות הבנזין של כלי הרכב ובאמצעות הדלק שדלף, הציתו התוקפים את הרכבים על נוסעיהם. ניסיונות ממושכים של אנשי הפלמ"ח וקצין בריטי בשם ג'ק צ'רצ'יל לחלץ את הנצורים לא צלחו, ורק כעבור שבע שעות חולצה שארית השיירה.

המצבה בהר הצופים לזכר ע"ח הרוגי שיירת הדסה
צילום: פריץ כהן, לע"מ
בהתקפה על השיירה נהרגו 78 בני אדם. בין הנספים היו ד"ר חיים יסקי- מנכ"ל בית החולים הדסה, ד"ר משה בן-דוד, המנהל המיועד של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, וד"ר בנימין קלאר, חוקר הלשון העברית באוניברסיטה. אחד מ-78 הנספים נותר אלמוני.





רוצים להישאר מעודכנים בכל האירועים, הסיורים ואוצרות המורשת הלאומית? עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו: